<h1>ספר החינוך מצוה רע"ו</h1>
<h2>דף סו:</h2>
שלא יעבוד כהן בעל מום עובר, שנאמר [ויקרא כ"א] כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש, כל ריבוייא הוא מרבה אפילו מום עובר, כי בתחילה יזהיר על מום קבוע, והייתי סבור שהוא מותר לעבוד במום עובר שהוא קל ממנו, לפיכך הזהיר גם על העובר, והוא הגרב והילפת. משרשי המצוה כענין שכתבנו במצוה הקודמת לה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [קדושין ס"ו ע"ב] שאחד מום קבוע או מום עובר פוסל העבודה ולוקה הכהן עליו אם עבד במזיד. ומה שאמרו זכרונם לברכה [מדות פ"ה מ"ד] שבית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית, ועיקר מעשיהם בהתמדה שהיו בודקין הכהנים ביוחסין ובמומין וכל כהן שנמצא פסול ביוחסין לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה, וכל מי שנמצא שלם וכשר לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים. ומי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום יושב בלשכת העצים ומתלע עצים למערכה, וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל, שנאמר [ויקרא כ"א] לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל. ויתר דיני כל המומין בבכורות פרק שביעי. ונוהגת בזמן הבית בכהנים. עבר ועבד במום עובר במזיד לוקה. והרמב"ן זכרונו לברכה לא ימנה זה הלאו של מום עובר ללאו בפני עצמו, וכתב דבכלל לאו דמום קבוע הוא, והוא כמו חלק מחלקי המצוה, וכבר הסכימו הוא והרמב"ם זכרונו לברכה ודבר ברור הוא שאין לחשוב חלק המצוה מצוה בפני עצמה.
